פריים-ליס ניהול ציי רכב בע"מ נ' בג'רנו ואח'

פסק דין

התביעה יסודה בנזקים שנגרמו לרכב התובעת בתאונה נשוא התביעה. בתאונה היו מעורבים שלושה כלי רכב: רכב התובעת (להלן: "רכב התובעת"), אופנוע הנתבעים 1 – 2 (להלן: "האופנוע") ורכב הנתבעים 3 – 4 (להלן: "רכב הנתבעים 3 - 4"). אין מחלוקת שרכב התובעת נפגע שלא באשמו של הנהג, על כן אין מחלוקת שהתובעת זכאית לפיצוי על מלוא נזקיה. המחלוקת היא בין הנתבעים בינם לבין עצמם, והיא מתייחסת לנסיבות הפגיעה ולאחראיות לה. הנתבעים 3 – 4 הודיעו כי הוגשה על ידם תביעה נפרדת נגד הנתבעים 1 – 2 לפיצוי בגין הנזקים שנגרמו לרכבם, תביעה זו אינה בפני, אך מאליו מובן כי ההכרעה לגבי נסיבות התאונה בתיק זה, יפה גם לתיק האחר.

עובדות רבות אינן שנויות במחלוקת. אין מחלוקת כי עובר לתאונה נסעו רכב התובעת והאופנוע בכביש הראשי ורכב הנתבעים 3 – 4 ביקש להשתלב לכביש מימין. אין גם מחלוקת כי בכיוון נסיעת רכב זה הוצב תמרור האט ותן זכות קדימה. עוד מוסכם שהאופנוע פגע בשני הרכבים, וזאת לאחר שרוכב האופנוע איבד את השליטה ונפל, והאופנוע עצמו המשיך והחליק ופגע בשני הרכבים. המחלוקת מתמקדת בנסיבות בגינן איבד רוכב האופנוע את השליטה בו. הנתבעים 1 – 2 טוענים כי רכב הנתבעים 3 – 4 התפרץ לפתע לכביש וחסם את נתיב נסיעתם, ועקב ניסיונו של רוכב האופנוע לבלום ולמנוע את התאונה, הוא איבד את השליטה. הנתבעים 3 – 4 טוענים כי רכבם לא התפרץ לכביש אלא עמד והמתין שיוכל להשתלב לכביש, ולפתע הגיח האופנוע במהירות, פגע ברכב התובעת ולאחר מכן פגע גם ברכבם.

בטרם אפרט את העדויות אציין כי הגעתי למסקנה שהנזקים שנגרמו לרכבים המעורבים, אינם יכולים לספר את סיפור התאונה, ואין בהם כדי לתמוך בגרסת מי מהצדדים. הטעם לכך הוא ששני הרכבים נפגעו מהאופנוע לאחר שרוכב האופנוע נפל ארצה והאופנוע המשיך והחליק על הכביש.

אשר לעדויות. העידו בפני שלושת הנהגים המעורבים.

כאמור, אין מחלוקת שנהג התובעת לא התרשל על כן לעדותו משקל רב, אלא שמעדותו עולה כי מרבית הפרטים אינם ידועים לו. נהג התובעת העיד שהוא חצה את הצומת באור ירוק כשהוא נוסע בנתיב השמאלי ולפתע עף על הרכב אופנוע ופגע בו לאורך צידו הימני. נהג התובעת העיד שהוא הבחין באופנוע לראשונה לאחר המכה (עמ' 10 שורה 7) והוא אינו יודע אם טרם הפגיעה נפגע האופנוע מרכב הנתבעים 3 – 4 (עמ' 9 שורה 31). נהג התובעת העיד כי פרטים רבים אינם זכורים לו מאחר והוא היה ממוקד במצבו של רוכב האופנוע, שנפגע (עמ' 9 שורה 32 ואילך). לאור עדות זו, לא ניתן להיעזר בנהג התובעת לשם הכרעה במחלוקת בין הצדדים. מסיבה זו גם לא ניתן להתבסס על האמור בהודעה הכתובה של העד לחברת ההשכרה, מאחר והעד אינו מאשר את נסיבות התאונה כמתואר בהודעה זו.

רוכב האופנוע העיד שהוא התקרב לרמזור וממרחק של כ – 50 מ' הבחין שהאור ברמזור מתחלף מצהוב לירוק, הוא המשיך בנסיעה רציפה כשהוא מצוי כל העת בנתיב הימני. לפתע הבחין ברכב המתקרב לצומת מימין, במגמה להשתלב בכביש בו נסע (הוא רכב הנתבעים 3 – 4). הוא האט, צפר ובלם, אך הרכב המשיך להתקדם וחסם את נתיב נסיעתו. בשלב זה הוא איבד שליטה על האופנוע, נפל ארצה והאופנוע החליק ופגע ברכב המתפרץ וברכב נוסף (הוא רכב התובעת). העד העיד כי אינו יודע לומר בוודאות איזה רכב נפגע תחילה, והוא גם לא הבחין ברכב התובעת עד לתאונה.

נהגת רכב הנתבעים 3 – 4 העידה שהיא עצרה רכבה והמתינה כדי להשתלב לכביש. לפתע שמעה חבטה והתברר לה שאופנוע פגע ברכבה. היא לא הבחינה באופנוע עד לפגיעה, והיא אינה יודעת לומר כיצד פגע בה האופנוע (עמ' 9 שורה 17).

לאחר שבחנתי את מכלול הראיות הגעתי למסקנה כי התאונה נגרמה עקב כך שנהגת רכב הנתבעים 3 – 4 לא כיבדה את זכות הקדימה הנתונה לרוכב האופנוע. בין אם בשניות שקדמו לתאונה היה הרכב בנסיעה ובין אם הוא היה אז בעמידה, התמונה המצטיירת היא שרכב הנתבעים 3 – 4 בלט לתחום הכביש וחסם את נתיב נסיעת האופנוע. כך מתבקש נוכח עדות נהג התובעת לפיה בתום התאונה עמדו הרכבים כך שרכב הנתבעים 3 – 4 עמד באלכסון ובתחום הכביש (עמ' 10 שורות 16 – 19). עדות זו אינה מתיישבת עם טענת נהגת הנתבעים 3 – 4 לפיה הרכב עמד מחוץ לתחום הכביש. זאת ועוד. גרסת הנתבעים 3 – 4 תמוהה מבחינת "הגיון" התאונה. למעשה אין לעדה כל הסבר מדוע פגע בה האופנוע שעה שהיא עמדה והמתינה כדי להשתלב בכביש. אומנם בהודעה לחברת הביטוח טענה העדה כי האופנוע הגיח, פגע ברכב אחר (רכב התובעת), ולאחר מכן החליק ופגע ברכבה (נ/5), אלא שבעדותה היא אישרה כי לא ראתה את האופנוע טרם הפגיעה, והאמור בהודעה נסמך על דברים שנאמרו לה על ידי נהג התובעת (עמ' 9 שורה 17). כפי שנאמר, נהג התובעת אינו מאשר את הדברים. בנסיבות אלו, בעינה עומדת התהייה על שום מה איבד לפתע רוכב האופנוע את השליטה על רכבו. יתרה מזאת, עולה כי גרסת הנתבעים 3 – 4 לפיה האופנוע הגיח במהירות, איבד שליטה, פגע ברכב התובעת ולאחר מכן ברכב הנתבעים 3 – 4 אינה אלא ספקולציה גרידא, והיא אינה נסמכת על ראיה כל שהיא.

לאור האמור הגעתי למסקנה כי התאונה נגרמה מאחר ורכב הנתבעים 3 – 4 התפרץ לכביש וחסם את נתיב נסיעת האופנוע. על כן האחריות לתאונה רובצת על נהגת רכב נתבעים 3 – 4. עם זאת, גם לרוכב האופנוע תרומה לקרות התאונה. העד העיד כי כשהבחין ברכב המתקרב הוא בלם, סטה שמאלה ואיבד שליטה. כך, למרות שלעדותו האור ברמזור רק התחלף לירוק, ולמרות שמדובר בצומת רחב ובשעת עומס. אין אלא להסיק כי רוכב האופנוע לא התאים נהיגתו לתנאי הדרך והזמן, ולכן לא הצליח לבלום רכבו. יש עוד לציין כי האופנוע הוא שפגע ברכבים, לאחר שהחליק בכביש כתוצאה מאיבוד שליטה, וגם מכאן שרוכב האופנוע לא נהג במהירות המתבקשת.

במכלול הנסיבות אני מחלקת את האחריות לתאונה כך שרוכב האופנוע יישא באחריות בשיעור של 30% ונהגת רכב הנתבעים 3 – 4 תישא באחריות בשיעור של 70%. בהתאם לכך יש גם לחלק את האחריות בתיק המקביל.

התוצאה היא שאני מקבלת את התביעה, ומחייבת את הנתבעים לשלם לתובעת סך של 4,348 ₪ צמוד מיום 25.10.11 בתוספת אגרת משפט כפי ששולמה, הוצאות העד בסך 250 ש"ח ושכ"ט עו"ד בסך 1,250 ₪. הסכומים האמורים יחולקו בין הנתבעים בחלוקה האמורה, כך שהנתבעת 2 תישא בשיעור של 30% מהסכום הפסוק ונתבעת 4 תישא ב- 70% מהסכום שנפסק. התשלומים יבוצעו בתוך 30 יום מהיום.

המזכירות מתבקשת לשלוח לצדדים עותק מפסק הדין.

ניתן היום, כ"א אדר ב תשע"ד, 23 מרץ 2014, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: